הרבה הורים מחפשים חוג תופים. אצלי החוג הוא שיעור שבועי אישי: רק הילד, המורה והתופים.
בחוג בקבוצה המורה מתחלק בין כמה ילדים, וכל ילד מנגן רק חלק מהזמן. בשיעור אישי הילד יושב על התופים כמעט כל השיעור.
גם הקצב שונה. ילד שתופס מהר לא מחכה לאחרים, וילד שצריך עוד זמן מקבל אותו. ואין עם מי להשוות.
מתחילים ממה שכיף: לשבת על התופים ולעשות רעש. משם עוברים לאחיזת מקלות, לספירה עד ארבע, ולמקצב ראשון.
ילדים אוהבים שירים, אז גם אצלם השיר הוא המטרה. בוחרים שיר שהילד מכיר, ולומדים לנגן איתו.
ילד שמתופף על השולחן, על הברכיים ועל כל סיר, כנראה מוכן. מגיל 7 כבר אפשר להחזיק מקלות ולספור.
לא צריך שיהיה מוזיקלי. מספיק שבא לו. וזה הרבה.
כל שיעור מוקלט. בדרך הביתה כבר יש לכם סרטון של הילד מתופף, ואפשר לשמוע איך הוא מתקדם משבוע לשבוע.
באזור האישי של הילד מחכה מה לתרגל השבוע, וכל הצלחה נכנסת לאזור ההישגים שלו.
הורים שואלים אותי על זה הרבה. בהתחלה אין צורך בתופים בבית, ופד אימון הוא שקט יחסית.
על מערכת תופים לבית מחליטים רק אחרי שרואים שהילד ממשיך ונהנה. עד אז, את הרעש עושים אצלי בסטודיו.
וכבר בהתחלה מקליטים שיר ראשון, כך שיש לילד מה להשמיע לסבא ולסבתא.
זה קורה לכל ילד, ולא צריך להפוך את זה למלחמה. הרבה פעמים זה סימן שהשיר משעמם אותו, או קשה לו מדי.
תכתבו לי, ואני משנה כיוון בשיעור הבא. ולפעמים מספיק להזכיר לו שהסרטון מהשיעור מחכה בטלפון.
תווים של תופים פשוטים יותר ממה שנדמה. אין בהם צלילים, רק מתי מכים ועל איזה תוף.
ילדים לומדים אותם דרך השירים. אני כותב להם תווים, והם מוצאים אותם באזור האישי.
לוחצים על הכפתור, שולחים הודעה בוואטסאפ, מוצאים זמן שמתאים, ונפגשים בסטודיו :)
