יש דברים שאתם שומעים בראש ולא מצליחים לנגן? בדרך כלל זו טכניקה. וטכניקה אפשר ללמוד.
הרבה אנשים מנסים לנגן מהר בכוח. זה מעייף, וגם נשמע פחות טוב. בשיעורים לומדים לתת למקל לקפוץ, ולהשתמש בשורש כף היד ובאצבעות.
עובדים לאט, עם מטרונום, ומעלים את הקצב רק כשהתנועה נוחה.
האחיזה היא הדבר הראשון שאני בודק. מחזיקים את המקל בין האגודל לאצבע המורה, בערך בשליש התחתון שלו. שאר האצבעות עוטפות אותו, בלי ללחוץ.
אחיזה חזקה מדי עוצרת את הקפיצה של המקל. אחיזה רפויה מדי גורמת לו לברוח מהיד. מחפשים את האמצע, וזה קצת שונה אצל כל אחד.
הטכניקה מתחילה עוד לפני המכה הראשונה. יושבים כך שהברכיים קצת נמוכות מהאגן, והגב זקוף בלי להיות נוקשה. ככה הרגליים חופשיות לעבוד על הדוושות.
התופים והמצילות צריכים להיות במקום שמגיעים אליו בלי להימתח. מכוונים את המערכת אליכם, ולא אתכם למערכת.
בתופים כל איבר עושה משהו אחר. בהתחלה זה מרגיש כמו לטפוח על הראש ולסובב את הבטן. מפרקים כל מקצב לשכבות, ומוסיפים אחת בכל פעם.
למשל: קודם רק היי-האט. אחר כך היי-האט עם בייס דראם. ורק כשזה יושב, מכניסים את הסנר.
רודימנטים הם תבניות קבועות של ידיים. סינגל סטרוק הוא ימין, שמאל, ימין, שמאל. דאבל סטרוק הוא שתי מכות בכל יד.
פאראדידל מחבר את שניהם: ימין, שמאל, ימין, ימין, ואז הפוך. מנגנים אותו לאט על פד אימון, ואחר כך מפזרים אותו על התופים. ככה תרגיל יבש הופך למעבר או למקצב.
מתופף טוב מנגן שקט באותו ביטחון שבו הוא מנגן חזק. מתרגלים מכות רכות ומכות חזקות באותו תרגיל, בלי לשנות את הקצב.
העוצמה באה מהגובה שממנו המקל יורד, ולא מכמה חזק לוחצים.
לנגן מהר לפני שמנגנים נקי. המהירות מסתירה מכות לא שוות, והידיים לומדות את הטעות.
בהקלטה של השיעור שומעים את זה מיד. מכה אחת חזקה מדי, או יד אחת שמאחרת. מתקנים את זה בקצב איטי, ורק אז מעלים.
עדיף תרגול קצר כמעט כל יום מאשר תרגול ארוך פעם בשבוע. פד אימון ומטרונום מספיקים לרוב העבודה על הידיים.
באזור האישי שלכם כתוב מה לתרגל ובאיזה קצב להתחיל. מעלים את המטרונום רק כשהתרגיל יוצא נקי כמה פעמים ברצף.
לוחצים על הכפתור, שולחים הודעה בוואטסאפ, מוצאים זמן שמתאים, ונפגשים בסטודיו :)
