פחות ממה שחושבים, אם עושים את זה נכון.
הידיים לומדות מחזרה. 15 דקות ביום, חמישה ימים בשבוע, יעבדו יותר טוב משעתיים ביום שישי.
הגוף צריך לישון על תנועה חדשה. לכן תרגול קצר ותכוף עובד טוב יותר.
יש לכם רק יום אחד פנוי? גם זה שווה. אבל אם אפשר לחלק, תחלקו.
תרגול טוב הוא לא כמה זמן ישבתם. הוא כמה זמן הראש היה על מה שאתם עושים.
עשר דקות בריכוז שוות יותר משעה עם הטלפון ביד. תשימו את הטלפון בצד, חוץ מהמטרונום.
ולפני שמתחילים, יודעים מה המטרה של היום. אפילו משהו קטן, כמו מעבר אחד.
הכי טוב לסיים בחלק הכיפי. ככה רוצים לחזור לתופים גם מחר.
לא חייבים לעשות את כל החלקים בכל יום. אפשר להחליף ביניהם לפי הכוח שיש לכם.
ילדים מתרכזים פחות זמן. 10 דקות ביום מספיקות בהתחלה, ועדיף לסיים כשעוד נהנים.
עוזר לתרגל כל יום באותה שעה, כמו אחרי ארוחת הערב. ככה זה הופך להרגל, ולא לוויכוח.
ולא לשכוח להתלהב. ילד ששומעים אותו ונהנים ממנו, חוזר לתופים בעצמו.
אין חצי שעה ברצף? מחלקים. עשר דקות בבוקר על פד, ועשר דקות בערב עם שיר.
אפשר גם לתרגל בלי מקלות. לספור מקצב בקול בדרך לעבודה, או לתופף על הברכיים כששיר מתנגן.
העיקר שהידיים פוגשות את המקלות כמה פעמים בשבוע.
כשיש מטרה קרובה, כמו מבחן קבלה או הופעה עם חברים, אפשר להוסיף זמן. אבל מוסיפים בהדרגה, לא קופצים בבת אחת.
הידיים צריכות זמן להתרגל לעומס חדש. אם משהו כואב, עוצרים.
ומתרגלים גם את השיר כולו, מההתחלה ועד הסוף, כמו ביום עצמו.
הבעיה הגדולה היא לא זמן, אלא לשבת ולא לדעת מה לעשות. בשביל זה אצלי יש אזור אישי, עם שיעורי הבית, התווים ובאיזה קצב להתחיל.
ואם נתקעים באמצע השבוע, אפשר לשאול אותי שם כמה שאלות קצרות. לא צריך לחכות לשיעור הבא.
פעם בשבוע, תקליטו את עצמכם בטלפון בזמן תרגול. תקשיבו כמו מישהו מבחוץ.
אחר כך תשוו לסרטון מהשיעור. ככה שומעים מה עוד לא יושב, הרבה יותר טוב מאשר תוך כדי נגינה.
ותשמרו את ההקלטות. בעוד כמה חודשים תשמחו לשמוע מאיפה התחלתם.
יש ימים כאלה, לכולם. ביום כזה מנגנים רק שיר אחד שאוהבים, ובזה סוגרים את התרגול.
גם זה תרגול. ולרוב, אחרי השיר הראשון כבר בא חשק לעוד אחד.
חלק מהתרגול קורה בלי מקלות. מקשיבים לשירים ושמים לב מה המתופף עושה בפזמון ומה בבית.
נסו להקשיב רק לתופים, בלי השירה. בפעם הראשונה זה קשה, ואחר כך כבר שומעים אותם בכל שיר.
ככה האוזן לומדת, ובשיעור הבא כבר יש לכם רעיונות משלכם.
תרגול טוב מרגיש קצת מאתגר. אם הכל קל, כנראה אפשר להעלות קצב. אם הכל מתפרק, כנראה צריך להוריד.
עוד סימן: בשיעור הבא אני שומע את ההבדל. ובאזור ההישגים רואים מה כבר עבר.
הכי נעים לנגן את מה שכבר יוצא טוב. אבל ככה לא מתקדמים.
כלל פשוט: רוב הזמן על מה שעוד לא יושב, ורק בסוף על מה שכבר אוהבים לנגן.
ועוד טעות: לנגן מהר מדי. מי שמנגן מהר ומתבלבל, מלמד את הידיים לטעות. עדיף לאט ונקי.
לוחצים על הכפתור, שולחים הודעה בוואטסאפ, מוצאים זמן שמתאים, ונפגשים בסטודיו :)
