יוטיוב מלמד המון. אבל הוא לא רואה אתכם מנגנים, ולא אומר לכם מה לא בסדר.
לומדים מהר מקצבים ושירים, וזה נהדר. אבל לפעמים בדרך נכנסים הרגלים: אחיזה חזקה מדי, רגל שלא יודעת לנוח, קצב שבורח במעברים.
בשיעור זה מתגלה מהר, כי אני רואה ושומע אתכם, ולא רק אתם את עצמכם.
סרטון מראה מה לנגן. הוא לא רואה שהכתף שלכם מורמת, או שהרגל לוחצת על הדוושה ולא משחררת.
את זה רואים רק מהצד. ולפעמים תיקון קטן אחד פותח דבר שתקוע אצלכם כבר חודשים.
סרטון מסביר לכולם את אותו דבר. בשיעור ההסבר מותאם אליכם: לידיים שלכם, לשירים שלכם, ולמה שתקוע אצלכם עכשיו.
ואת מה שתיקנו בשיעור רואים אחר כך שוב בהקלטה, בבית.
מי שלמד לבד יודע לחפש, להתאמן ולא לוותר. זה דבר חזק, ושומרים עליו.
יש שיר שאתם מנסים כבר חודשים ולא יוצא? תביאו אותו. מפרקים אותו לחלקים, ומוצאים את המקום המדויק שבו זה נשבר.
כל מה שלמדתם נשאר. משפרים את מה שצריך, וממלאים חורים בבסיס, ככה שאפשר להמשיך להתקדם.
הרבה פעמים מי שלומד לבד מנגן באותה עוצמה כל הזמן. בשיר זה נשמע שטוח.
בשיעורים מתרגלים בית שקט ופזמון חזק, ושולטים במכה הרכה בדיוק כמו בחזקה.
השליטה הזאת היא מה שהופך מקצב נכון לנגינה שנעים לשמוע.
אתם מנגנים לי משהו שאתם אוהבים לנגן. אני מסתכל ומקשיב, ובוחרים ביחד דבר אחד או שניים לעבוד עליהם.
לא מעמיסים הכל בבת אחת. עדיף לתקן דבר אחד עד הסוף, מאשר לגעת בחמישה ולא לסגור אף אחד.
בלי מישהו שמקשיב, קל לא לשים לב שהקצב בורח. במיוחד במעברים ובפזמון.
בהתחלה זה קצת מתסכל, וזה בסדר גמור.
מנגנים עם מטרונום, ואחר כך שומעים את ההקלטה של השיעור. ככה שומעים בעצמכם אם הזמן יציב.
אחרי כל שיעור יש סרטון, ובאזור האישי כתוב מה לתרגל ובאיזה קצב להתחיל.
ככה ממשיכים ללמוד לבד, כמו שאתם רגילים. רק שעכשיו יש מישהו שבודק שהדרך נכונה.
לוחצים על הכפתור, שולחים הודעה בוואטסאפ, מוצאים זמן שמתאים, ונפגשים בסטודיו :)
