תווים לתופים פשוטים יותר ממה שנראה. אין צלילים לזכור, רק איפה מכים ומתי.
תווים עוזרים לזכור מקצבים, ללמוד מהר יותר מספרים, ולהבין מה מנגנים. גם באזור האישי אני כותב לכם תווים של מה שעבדנו עליו.
לא חייבים להתחיל מזה. אצלי לומדים לקרוא תוך כדי נגינה, ולא לפני.
בתווים לתופים כל מקום על החמשה הוא חלק אחר במערכת. הבייס דראם כתוב למטה, והסנר באמצע.
ההיי-האט והמצילות כתובים למעלה, ובדרך כלל עם איקס במקום עיגול. כל טום יושב בגובה אחר, וככה רואים על איזה מהם להכות.
הדרך הכי פשוטה להבין משכים היא לספור בקול. ברבעים סופרים: אחת, שתיים, שלוש, ארבע.
בשמיניות מוסיפים 'וְ' בין המספרים: אחת וְ שתיים וְ. בחלקי שש עשרה מחלקים כל פעמה לארבעה. כשהספירה יושבת בפה, היא יושבת גם בידיים.
מקצב רוק בסיסי נראה כך: שמונה שמיניות של היי-האט למעלה. בייס דראם על אחת ועל שלוש, וסנר על שתיים ועל ארבע.
כשרואים אותו כתוב, פתאום מבינים למה הוא נשמע ככה. ומשם קל לקרוא מקצב חדש, כי משנים רק מכה או שתיים.
חוץ מהתווים יש עוד כמה סימנים. סימן חזרה אומר לנגן שוב את הקטע. סימן הדגשה, מעין חץ קטן מעל התו, אומר להכות חזק יותר.
ברגע שמכירים אותם, אפשר לקרוא שיר שלם מדף אחד. רואים מתי מגיע הפזמון, כמה תיבות יש בכל חלק, ואיפה המעברים.
לנסות לקרוא ולנגן מהר כבר מההתחלה. ככה מתבלבלים, ומתייאשים מהתווים.
קוראים קודם בקול, אחר כך מתופפים על הברכיים, ורק אז על התופים. כל שלב לוקח רגע, אבל ככה הקריאה נבנית נכון.
הכי טוב להתחיל מתווים של שיר שאתם מכירים. שומעים את השיר, ובמקביל עוקבים אחרי הדף.
ככה מחברים בין מה שרואים לבין מה ששומעים, והתווים מקבלים צליל.
קוראים בכל פעם שורה אחת, לא דף שלם. מנגנים אותה לאט עם מטרונום עד שהיא נקייה, ורק אז עוברים לשורה הבאה.
התווים שכתבתי לכם מחכים באזור האישי, יחד עם הקצב שממנו כדאי להתחיל.
יש מי שתופס תווים בשבוע, ויש מי שצריך יותר זמן. זה בסדר. ממשיכים לנגן שירים בשמיעה, ותווים נכנסים קצת בכל שיעור.
לוחצים על הכפתור, שולחים הודעה בוואטסאפ, מוצאים זמן שמתאים, ונפגשים בסטודיו :)
