תווים לתופים: מדריך למתחילים

החמשה

כמו בכל כלי, כותבים על חמש שורות. ההבדל הוא שכל שורה או רווח הם חלק אחר במערכת, ולא צליל.

יש ספרים שמסמנים קצת אחרת. לרוב יש בתחילת הספר מקרא שמראה איפה כל תוף.

בהתחלה כדאי לכתוב את המקרא על דף קטן ולתלות מול התופים. אחרי זמן מה כבר לא צריך אותו.

• בייס דראם: למטה, ברווח התחתון
• סנר: באמצע
• היי-האט: מעל החמשה, מסומן ב-x
• התופים התלויים: מעל הסנר
• טום הרצפה: בין הסנר לבייס דראם

עיגול או x

תופים נכתבים בראש תו רגיל, עגול. מצילות נכתבות בראש בצורת x.

ככה רואים מהר מה מנגנים על מצילות ומה על תופים, עוד לפני שמבינים את כל השאר.

מעל ההיי-האט מופיע לפעמים עיגול קטן. הוא אומר לפתוח את ההיי-האט. סימן פלוס אומר לסגור אותו.

משכים

רבע הוא פעמה אחת. שמינית היא חצי פעמה, ולכן סופרים "אחת ו שתיים ו". חלקי שש עשרה הם רבע פעמה.

כשתווים מחוברים בקו מלמעלה, הם שמיניות. בשני קווים, חלקי שש עשרה.

רבעים, שמיניות וחלקי שש עשרה הם כמעט כל מה שצריך בחודשים הראשונים.

נקודה ליד התו

נקודה אחרי תו מאריכה אותו בחצי. רבע עם נקודה שווה לרבע ועוד שמינית.

בתופים המכה לא נמשכת, אז זה פחות מורגש מבכלים אחרים. אבל הנקודה עוזרת להבין איפה התו הבא נופל.

הפסקות

גם שקט נכתב. לכל משך יש סימן הפסקה משלו: הפסקה של רבע, של שמינית ושל חלקי שש עשרה.

כשרואים הפסקה, ממשיכים לספור ולא מנגנים. בדיוק שם מתחילים נוטים להאיץ.

טיפ: תגידו "שקט" בקול במקום ההפסקה. ככה לא מדלגים עליה.

חלש, חזק ומודגש

גם עוצמה נכתבת. יש אותיות מתחת לחמשה שאומרות לנגן חלש או חזק.

חץ קטן מעל תו אומר להדגיש אותו. זה מה שהופך מקצב רגיל לגרוב עם אופי.

תיבות וחזרות

התווים מחולקים לתיבות בקווים אנכיים. ברוב השירים שמתחילים איתם, בכל תיבה יש ארבעה רבעים.

שתי נקודות לפני קו כפול אומרות לחזור על הקטע. ככה דף אחד יכול לתאר שיר שלם.

לפעמים כתוב מעל הקטע מספר החזרות. הוא אומר כמה פעמים לנגן אותו.

מקצב רוק ראשון

היי-האט בשמיניות כל הזמן. בייס דראם על פעמה 1 ו-3. סנר על 2 ו-4. כשקוראים את זה על הדף, רואים שלושה קווים של תווים אחד מעל השני, ומנגנים אותם יחד.

נסו לספור בקול את השמיניות, ולהגיד איזה תוף מכה בכל ספירה. זה נשמע מצחיק, אבל זה עובד.

תו אחד שמשנה הכל

אחרי שהמקצב הראשון יושב, מוסיפים בייס דראם על ה"ו" שאחרי שלוש. על הדף זה תו נוסף בשורה התחתונה, באמצע בין שלוש לארבע.

זה שינוי קטן על הדף, אבל המקצב נשמע אחרת לגמרי. ככה רואים איך תו אחד משנה את הגרוב.

איך קוראים מעבר

מעבר נכתב בדרך כלל בתיבה האחרונה של קטע. רואים פתאום תווים על הטומים, במקום על ההיי-האט.

לפני שמנגנים אותו, סופרים את התיבה בקול ומצביעים על כל תו. ככה יודעים מראש איפה כל מכה נוחתת.

למה בכלל לקרוא תווים

אפשר לנגן הרבה גם מהאוזן. אבל תווים עוזרים לזכור, להתאמן לבד, ולהבין מהר שיר חדש.

הם גם מראים את המבנה של השיר: איפה הבית, איפה הפזמון, ומתי נכנס המעבר.

וכשמנגנים עם אנשים, לפעמים מישהו מביא דף. מתופף שקורא אותו בנוחות, נכנס לשיר מהר.

איך להתאמן

קוראים לאט, סופרים בקול, ומנגנים רק אחרי שהספירה ברורה. באזור האישי שלכם אני כותב תווים של כל מה שעבדנו עליו, כדי שתוכלו לחזור אליו בבית.

טעות נפוצה היא לנסות לקרוא ולנגן בקצב מלא מיד. קודם קוראים, אחר כך סופרים, ורק אז מנגנים.