זמן קצר וקבוע
10 דקות ביום, באותה שעה, עובדות טוב יותר מבקשה של "לך תתאמן" כשנזכרים. כשזה הרגל, אין על מה להתווכח.
תבחרו את השעה יחד איתו. ילד שבחר בעצמו מרגיש שזה שלו, ולא עוד משימה מההורים.
עדיף לקשור את התרגול למשהו שקורה בכל יום, כמו אחרי ארוחת צהריים. ככה לא צריך לזכור.
משימה ברורה
ילד שלא יודע מה לתרגל, יתרגל מה שבא לו, או לא יתרגל. אצלי באזור האישי כתוב בדיוק מה לעשות השבוע, ובאיזה קצב להתחיל.
כשהמשימה קטנה וברורה, קל להתחיל. "לנגן את הבית של השיר שלוש פעמים בלי לעצור" עובד טוב יותר מ"לתרגל תופים".
משימה בגודל של ילד
ילדים מתחילים אצלי מגיל 7. בגיל הזה משימה של חמש עד עשר דקות היא בדיוק בגודל הנכון.
עדיף לסיים כשהוא עוד רוצה להמשיך. ככה מחר הוא חוזר בשמחה, ולא בכוח.
פינה קבועה לתרגול
כשהפד והמקלות מונחים במקום גלוי, קל יותר להתחיל. אם צריך לחפש אותם בארון, הרגע עובר.
פינה קטנה בחדר מספיקה: כיסא, פד, וטלפון עם השיר. כשהכל מוכן, נשאר רק לשבת.
להשתמש בהקלטה של השיעור
כל שיעור אצלי מוקלט, ובדרך הביתה כבר יש סרטון. כשהילד שוכח מה עשינו, הוא רואה שוב ולא מנחש.
אפשר לראות את הסרטון יחד לפני התרגול. דקה של צפייה חוסכת הרבה בלבול.
גם כיף, לא רק תרגילים
כדאי שכל תרגול ייגמר בכמה דקות של נגינה עם שיר שהוא אוהב. ככה הוא מסיים עם חיוך, ורוצה לחזור מחר.
בשיעורים אצלי עובדים על שירים שהילד בוחר. כשהשיר שלו, יש לו סיבה לשבת ליד התופים.
לא לעמוד מעליו
אין צורך לשבת לידו ולתקן כל מכה. זה הופך את התרגול למבחן, וילדים לא אוהבים מבחנים.
מה שכן עוזר: לשאול בסוף "מה הצלחת היום?". שאלה כזאת מראה שאכפת לכם, בלי לבקר.
כשאין מערכת בבית
לא כל משפחה יכולה לשים מערכת תופים בסלון. פד אימון וזוג מקלות מספיקים לרוב התרגילים של הידיים.
גם על הברכיים אפשר לתרגל מקצבים ולספור בקול. העיקר שיהיה רגע קבוע ביום שבו המקלות ביד.
להיות קהל
ילדים אוהבים לנגן למישהו. הופעה קטנה בסלון, פעם בשבוע, נותנת מטרה לתרגול.
לא צריך להבין בתופים כדי להיות קהל טוב. מספיק להקשיב עד הסוף ולמחוא כפיים.
לתרגל יחד, לפעמים
מדי פעם שבו לידו ובקשו שילמד אתכם מקצב. ילד שמלמד מבוגר מרגיש שהוא יודע משהו, וזה נותן לו כוח.
אתם לא צריכים להצליח. דווקא כשאתם מתבלבלים והוא מסביר שוב, הוא מבין את המקצב טוב יותר בעצמו.
לשמוח על הצלחות
כשהוא מצליח לנגן שיר שלם, תקשיבו. תבקשו שינגן לסבתא. אצלי כל הצלחה נכנסת לאזור ההישגים שלו, והילדים אוהבים לראות את הרשימה גדלה.
לדבר איתי
אתם רואים את הילד בבית, ואני רואה אותו בשיעור. כשמחברים את שתי התמונות, קל יותר למצוא מה עובד.
אם משהו בבית לא מסתדר, ספרו לי. לפעמים שינוי קטן במשימה פותר את כל הוויכוח.
שבוע טוב, שבוע פחות
לא כל שבוע ייראה אותו דבר. יהיו שבועות של התלהבות, ושבועות שהוא בקושי נוגע במקלות.
מה שחשוב הוא הכיוון לאורך חודשים, לא שבוע אחד. אל תיבהלו משבוע חלש.
ומה אם הוא לא רוצה בכלל?
כדאי לשאול למה. לפעמים השיר משעמם אותו, ולפעמים משהו קשה מדי. תספרו לי, ונשנה בשיעור.
לפעמים זו רק תקופה עמוסה בבית הספר. אז מורידים לחמש דקות, ושומרים על ההרגל עד שזה עובר.
מה לא לעשות
- לא להשתמש בתרגול כעונש
- לא להשוות לאח או לחבר שמנגן
- לא לתקן כל טעות בזמן שהוא מנגן
- לא לבקש "תנגן משהו" מול אורחים כשהוא לא רוצה
- לא לבטל שיעור בגלל שבוע בלי תרגול, דווקא אז השיעור עוזר לחזור